שאלה פתוחה ומסקרנת היא השאלה, עד כמה גדולה ועמוקה היא השפעתו של הלא מודע על התנהגותנו, עד כמה הוא משמש מניע לפעולותינו. הלא מודע הוא הלחשן המסתתר מאחורי קלעי הבמה אשר המודע ניצב בקדמתה. הלא מודע מזין את המודע. הוא מספק לו חומרי גלם לחיים. לעתים הם נפגשים, בעיקר בצמתי קבלת החלטות, במקום ובזמן שבו נשקלים שיקולים שונים. הלא מודע צץ, מבצבץ ומציץ על המודע, רואה אותו ושואל עצמו האם יש לו, ללא מודע, מה להוסיף. האם הוא יכול ללחוש על אוזנו של המודע – שלא מודע להשפעת הלא מודע – מידע או תובנה העשויים להשפיע על החלטותיו?
המודע והלא מודע משחקים מחבואים. לעתים, לרגע, הם מזהים זה את זה ואז מי מהם מקדים לומר- גיליתי אותך. תפסתי אותך. הנה אתה.
המודע הוא גלוי. הוא ייצוגי. הוא ברור. הוא לא מסתיר את דעתו ולא מסתתר מאחוריה. הוא אינו חושש להיראות ולהישמע כמי שהוא. הלא מודע דוקר אותו מבפנים, מזכיר לו שקיימים נתונים נוספים, זוויות ראייה נוספות, נקודות מבט נוספות. קיימים עוד רבדים, עוד שכבות. הדברים עמוקים מכפי שהם נראים.
בכל אחד מאתנו קיים תת מודע. לא כולנו מודעים לקיומו. לתת מודע יש חיים עצמאיים. הוא פועל על פי דחפים, על פי תשוקות. הוא חסר רסן. הוא בלתי חינוכי בעליל. הוא אומר לנו בשפתו מה שאנחנו מסרבים לשמוע או מה ש – פשוט – לא רוצים לשמוע. הלא מודע מתעלם כליל משיקולי פוליטקלי קורקט. לא איכפת לו להיחשב טיפשי, קטנוני, מרושל. הוא לא משקיע אף לא שבריר שנייה של מחשבה על אודות הדימוי שלו. הוא פרוע, כאוטי, ייצרי. הוא מקנא, נקמני, נוטר טינה. הוא מנהל חשבונות קטן, קטנוני. הלא מודע הוא ממזר לא קטן. הוא גחמני, נכלולי, בלתי צפוי. הוא הילד הרע. חסר ריכוז וקשב. הוא יתוש טורדני.
נסיים בדברים שהתחלנו בהם כבר בכותרת המאמר, נדגיש אותם ונחדדם. אכן כן, המודע והלא מודע משחקים בינהם מחבואים. הם משחקים אתנו. בתוכנו. על חשבוננו. הם לא מצייתים לשום כללים ואי אפשר לאכוף אותם עליהם. הם עושים בנו כרצונם.