תגית: מוטי משיח

צפו בקטע קצר מתוך דברים שנשאתי בדיון בכנסת אודות הקשר שבין קנביס ומחלת הסכיזופרניה:

עובדים על הזוגיות: ד"ר מוטי משיח מגיע לעזור לזוגיות של צמד המנחים רן שריג ודנה ספקטור, כמו גם לאורחים הנכבדים אורלי וילנאי וגיא מרוז.

הם עובדים במשך שנים באותו ארגון, כולם מעריכים אותם מקצועית, אבל אין להם שום שאיפה להיות המנהלים הגדולים, מקסימום מספרי 2. מה גורם לכך? מתברר שיש שלל סיבות.

זאת הייתה רק שאלה של זמן עד שהבוס הגדול יזמן אותו ללשכתו ויציע לו את מנכ"לות החברה. הוא ראה אותו עומד מהוסס בפתח, קם לקראתו, לחץ את ידו וליווה אותו לכורסת העור. אחר כך התיישב קרוב אליו, בלי ששולחן יפריד ביניהם. באווירה הידידותית הזאת הוא התעניין בשלומו, הזמין מהמזכירה פעמיים אספרסו ושני בקבוקי מים ואז שאל: "תגיד, כמה זמן אתה כבר עובד אצלנו?" "20 שנים בערך," השיב הסמנכ"ל. "התחלתי כאן מיד אחרי שסיימתי את התואר." "וכמה שנים מתוכן אתה כבר סגן"? "משהו כמו 12 אולי קצת פחות." "ובתקופה הזו תחת כמה מנכ"לים כבר עבדת?" "ארבעה," הוא ענה.

"אז הגיע הזמן שתתקדם בתפקיד." "הנה", אמר בחגיגיות, "אני מציע לך את משרת המנכ"ל כי לדעתי אין מתאים ממך. הכישורים שלך, הניסיון שצברת, יחסי האנוש הטובים שלך. גם ריחרחתי בהנהלה וכולם שם תמימי דעים שהג'וב תפור עליך בול."

סמליות או עשייה

לתדהמתו של הבוס, הסגן לא קפץ מהכיסא. אחרי שהודה בחום על ההצעה וציין עד כמה היא מחמיאה לו, הוא צינן את האווירה כשפירט את הסיבות שלו לדחייתה. "תראה, התפקיד שאני עושה כסגן הוא המקצועי ביותר בחברה. אני מכיר כל פרט בכל עסקה ולא פעם אני גם שותף פעיל לביצוע שלה. כשאתם שולחים אותי לכנסים מקצועיים בחו"ל, עמיתים שונים מהרבה מדינות מרותקים למצגות שאני מכין על החברה שלנו. אני מביא גם יזמים, עוזר בגיוס כוח אדם, וזה כל כך מספק אותי. אני מחפש סיפוק מקצועי, ואת זה אני מקבל בגדול, אז למה לשנות? ועוד למשרה של מנכ"ל, שיש בה יותר סמליות מעשייה, יותר כבוד מביצוע, ובעיקר הרבה פוליטיקה. בשביל מה לי?"

הבוס, שהתאפק לאורך כל השיחה לא להתפרץ לדברים שקוממו אותו, אמר בנינוחות מעושה: "תגיד, אבל לא בא לך להשתדרג? להרוויח יותר? ליהנות מתנאים ומפנסיה של מנכ"ל? להוסיף לרזומה שלך תואר וניסיון שיפתחו לך בעתיד כל דלת? להיפגש עם כל הסולתה והשמנה של המשק הישראלי? אתה יודע מה," הוסיף, כשראה את ארשת פניו המסויגת של הסגן, "אל תמהר לענות לי. קח את ההצעה הביתה, דסקס אותה עם אשתך, תתייעץ עם חברים ועד חמישי תחזור אליי עם תשובה."

השמועה שהסגן הוא המועמד המוביל של הבוס למשרת המנכ"ל המתפנה עשתה לה חיש קל כנפיים. ואז התחיל מסע עלייה לרגל לחדרו, וכל אחד מהעובדים הופתע בתורו מתגובתו, והשמיע פחות או יותר את אותו הטקסט: "נפלת על הראש? אתה לא מאמין בעצמך? להצעה כזו מסרבים?" וכו'.

ובאמת, מה אתם חושבים עליו? מה לדעתכם יוצר את ההתנגדות שלו להתקדם למנכ"לות? הוא לא בטוח בעצמו? לא בא לו להגדיל ראש? הצניעות עוד תהרוג אותו? עמדת כוח מרתיעה אותו? הוא חושש מטעויות? או להבדיל, נוח לו מקצועית בעמדה שלו; הוא ישר עם עצמו ועם הצרכים המקצועיים שלו; אין לו צורך בתואר לשם תואר. לפעמים כל התשובות משתלבות, ולפעמים רק חלקן תקפות. אבל בכל מקרה, אומרים המומחים, אין סיבה לזלזל באותם אנשים שמעדיפים תמיד להיות מספר 2.

"אין ארגון מקצועי, משפחתי או בין אישי שיכול להתקיים בלי ה'עזר .'כנגדו ואל תתבלבלו. העזר הוא לא בהכרח חסר הישע במשוואה. בכלל לא. כי בלא מעט מקרים מעמדו של העזר הוא כל כך מהותי וחשוב, שבלעדיו ה'כנגדו' לא יכול להתקיים, "אומר ד"ר מוטי משיח, פסיכיאטר בכיר ופסיכותרפיסט, סגן מנהל המרכז לבריאות הנפש אברבנאל.

ומה עם השאיפה האנושית להתקדם? לעלות בסולם? לשפר את המעמד? מה עם החלום של כל עובד לרשת יום אחד את הבוס שלו? "נכון שזו תכונה אנושית רווחת, ומקובל גם לחשוב שהיא משותפת לכולנו, אבל היא לא בהכרח גורפת," הוא מסביר. "בלא מעט מהמקרים להתמנות למנכ"ל או לכל תפקיד ניהולי חשוב זה בהכרח לעלות דרגה. היררכית זה נכון, אבל לא בטוח שגם מקצועית." אזמיהם האנשים שנועדו להיות מספר 2? מה מאפיין אותם? והאם אפשר לנבא מי יהפוך לכזה ומי לעומת זאת יעשה הכל כדי להגיע לתפקיד המנהל? נראה שזה קשה.

"מדובר בקשת טיפוסים מגוונת, שמעמד הסגן הוא המשותף היחיד שלה," מסביר ד"ר משיח. ובשל ההבדלים בין אחד לאחר, גם הדרכים שבהן הם פועלים – שונות לחלוטין. גילת (שם בדוי), שהוצנחה על ידי הבעלים לתפקיד סגנית בחברת ביטוח, היא כזאת, סגנית קלאסית. "בפגישת ההיכרות הראשונה שלנו היא עשתה עליי רושם מצוין. היא נשמעה מקצוענית, עניינית, אחת שאין לה בעיה לקבל סמכויות אבל גם יודעת להגדיל ראש כשצריך.

האמנתי שיחד נתווה דרך לייעול החברה," סיפר ג' המנהל. ואכן, חודשי העבודה הראשונים היו מהנים לשני הצדדים. הבעיה הראשונה התגלתה כשג' חזר מנסיעה בתפקיד לחו"ל. "הבעלים קרא לי, ובפעם הראשונה בשמונה שנים שאני בתפקיד המנהל, הוא העיר לי הערה מקצועית. לא הבנתי מה לו ולעניין הזה. גם לא הבנתי מאיפה לעזאזל הוא יודע אילו ניירות עבודה השארתי ומה עשיתי. אבל כשזה חזר על עצמו, התחלתי, ככה בקטנה, לחשוד בה."

במקביל הוא הבחין שהיא מנסה ליצור תת-גילדה מקצועית: גילת החמיאה והתקרבה לעובדים שאותם הייתה מעוניינת לגייס לצידה וסיכסכה בין השאר. "כולה ארבעה חודשים אחרי שהגיעה הבנתי מי היא. חתרנית עלובה, שאפילו לא מסתירה את התיאבון משולח הרסן שלה לדחוק את רגליי, להלשין עליי לבעלים, ובסופו של דבר להתמנות במקומי."

חיים, גם הוא בתפקיד סגן, מספר 2 בחברה שלו אבל שונה לחלוטין מגילת. למעמד הסגן הוא הגיע אחרי שצבר ותק מקצועי ארוך ומרשים, שכלל ביצוע כמה תפקידים במרכז הרפואי שבו הוא עובד. ה"זוגיות" ארוכת השנים בינו לבין מנהל המחלקה הובילה לכך שחלוקת התפקידים ביניהם ברורה ומשמחת את שניהם. בשעה שהמנהל מתווה מדיניות פעולה במחלקה, קובע נהלים, משבץ תורנויות, מחליט על ישיבות צוות ועומד בראש "שעת ביקור רופאים" נהנה הסגן מעבודתו, משעות המרפאה שבהן הוא פוגש חולים, מביצוע ניתוחים ומהקריירה האקדמית שפיתח במקביל.

הוא השתתף במחקרים, היה תמיד קשוב להלך הרוח של העובדים והחליף במקצועיות אך בצניעות את הבוס כשזה נעדר. לכן לכולם ברור שתפקיד הניהול שיתפנה בעוד כשנה וחצי כבר בכיס שלו. לכולם, חוץ ממנו. "מה אני צריך את כאב הראש הזה?" אמר לעמיתים, "בשביל הכבוד? בשביל לעבוד יותר בפקידות ופחות ברפואה? מה, תפקיד סגן הוא לא מספיק מכובד? אני צריך לשאוף לכך שכשאהיה גדול אהיה מנהל? ואז יגידו איזה גדול הוא? עזבו אתכם. טוב לי ונכון לי במעמד הזה."

מספרי 2 נפוצים

בין שני קצוות אלה משרטט ד"ר מוטי משיח את מספרי ה-2 הנוספים:

• הבטוח בעצמו: "הוא בטוח בעצמו, יש לו אגו, הוא מוערך בשל המקצועיות שלו, המיצוב ההיררכי שלו משמח אותו, ועל כן אין לו שום שאיפה לשנות את זה. זו הסיבה שהמונח 'סגן' לא פוגע בתדמית שלו."
• הלא בטוח בעצמו: "הוא איש ביצוע מעולה כל עוד יש מי שמפעיל אותו. הוא חסר כריזמה, מהוסס, חושש מטעויות. נזקק לאישור, שיגידו לו שפעל בסדר אחרי כל דבר. הוא לא יוצר באופן טבעי קשרים חברתיים ולכן הוא זקוק לבוס שיפעיל אותו, יאפיל עליו, יסתיר אותו ויגונן עליו."
• החושש מאחריות: "יש לו אגו, הוא די בוטח בעצמו, הוא יודע שיוכל למלא בקלות את תפקיד המנהל, אבל יש לו בעיה עם אחריות. 'שמישהו אחר לא יישן ,'בלילה הוא יגיד. 'שאחר כך הבעלים ינזוף בו ולא בי. לי טוב ככה. אני רוצה לגמור את היום "בסבבה".
• התחמן: "הוא משחק אותה ראש קטן וגם דואג שזה ייראה ככה. 'שאל את הבוס', הוא יגיד לעובד שפונה אליו, 'הוא המחליט כאן', אבל בעצם הוא זה שמושך בחוטים מאחורי הקלעים. הוא מתאפיין בדיבור איטי ולא פעם גם לוחש, מקפיד לא להתבלט מדי, לא ליצור מהומות. הוא גם מדבר באנדרסטייטמנט, אף פעם לא בדיבור הצהרתי, משמעותי. אבל אסור לטעות בו: מהמקום הזה, המתחפש לצנוע, הוא רואה הכל ושולט על הכל. בדרכו הפלגמטית הוא מנווט את הארגון ומכפיף את כולם לרצונותיו."
• הפסיבי: "אין לו בדרך כלל דעה מוצקה משלו. 'מה שתגידו – זה בסדר מבחינתי' הוא אומר. הוא גם חושש מעימותים, ולכן עמדות מפתח עלולות לאיים על אישיותו השברירית. בנוסף, הוא חסר מוטיבציה ואמביציה, ולכן לחלק מהבוסים, שהדבר הכי חשוב להם הוא לשמור על מקומם בשלווה, הוא דווקא הסגן האולטימטיבי."
• המרֶצה: "הוא נועד, להבנתו, לרצות אחרים ולמצוא חן בעיניהם. ולשם כך הוא יטשטש ולפעמים גם ימחק את עצמו, את מחשבותיו ואת רצונותיו. רק בשביל לקבל מילה טובה מהבוס הוא יהיה זמין ופנוי ומוכן לכל גחמה, שעה נוספת לא מתוגמלת ועוד."

אז מתי כן נמצא מספר 2 שחי בהרמוניה עם המנהל שלו? "מספר 2 שמפיק את המיטב ממעמד הסגנות, פעמים רבות אינו כפוף לעול של בוס. לא אחת הסגן עובד עם הבוס ובמקביל אליו, ולא מתחתיו, ואז יש סיכוי גדול יותר שירצה לשמור על מקומו הנוכחי," מסכם ד"ר משיח.